Tales Of The Foilekokra Issue #1 - Birth of the evertree
"הדבר קרה בימים העתיקים, בהם חיו אנשינו גבוה בעננים.
חייהם היו טובים, ולא חסר להם דבר, שכן עצים גבוהים סיפקו להם צל ומחסה, כמו גם פירות כדי שיאכלו לשובעם.
אך יום אחד, בתה של הביד'רה חלתה אנושות, ולא היה מרפא אחד בין בני השבט שידע כיצד לשכח את כאביה.
אמה ואביה התפללו לרוחות הגדולות ולא משו מצידה של ילדתם כל הימים החמים והלילות הקרים.
באחד הלילות, חלמה אמה שאם רק תעקור את אחד מעצי הפירות ותכין משקה מפירותיו, ילדתה תשתה אותו ותוכל להנצל.
היא ניעורה ונשאה את בתה לעבר אחד מעצי הפירות, הניחה אותה בזהירות לצידו, והחלה לחפור בכפות ידיה על מנת לעקור את העץ.
אחד מבני השבט הצעירים הבחין בה. קנאה, מרירות , וכעס מילאו את ליבו על האם המסורה.
הוא התגנב לעברן ומשהתקרב מספיק, בעט בנערה והפיל אותה מטה אל הארץ, חוסם את הפתח בעשותו כן.
לבה של הנערה היה טהור, וציפורים גדולות מיהרו להגיע אליה ולהאט את נפילתה.
הנשר, הינשוף, העורב, והעיט נשאו אותה בכנפיהן עד שהגיעה בבטחה למטה.
אך העולם היה חדש בימים ההם, ולא היה בו דבר מלבד מים.
הציפורים הגדולות קראו לצב הים וביקשו ממנו שיעזור להם להביא את הנערה למקום מבטחים.
הצב ניאות לעזור וסחב אותה על גבו, אך הוא שחה ושחה ולא מצא אדמה בה יוכל להניח את הנערה.
הוא קרא לצפרדע הקטנה, וביקש ממנה שתצלול מטה אל קרקעית הים הגדול, ותערום אדמה על גבו.
היא עשתה כן, וכעת היה מקום לנערה ולאחד מפירות העץ הגבוה שנפל יחד איתה לחיות בו בשלום.
הנערה שתתה ממיץ הפרי וטמנה אותו באדמה, וכך צמח עץ-הנצח האדיר, ונבנתה היבשת בה חי השבט שלנו עד עצם היום הזה.
זה הוא גם מקור הקשר החזק שלנו עם חיות הרוח כולן, והסיבה שאנו חווים כל כך הרבה לרוחות הגדולות ולטבע, ועלינו להכיר תודה כלפיהן תמיד.
אל לנו לפנות לעולם בדרישה ובזעם, בפקודה וציווי.
רק בענווה גדולה ובתחינה, שכן החיות והטבע הם שהעניקו לנו את חיינו ומקומנו על פני האדמה."
Comments